החלטה בתיק רע"א 3808/05

1.        המשיב, שהינו התובע בתיק העיקרי (להלן: המשיב), הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת דרכים. בית המשפט הורה על מינוי מספר מומחים רפואיים: בתחום הנוירולוגי מונה ד"ר ח' צלניק (להלן: המומחה הנוירולוגי), בתחום הפסיכיאטרי מונתה ד"ר מיטרני (להלן: המומחית הפסיכיאטרית), ולאחר קבלת חוות דעתם החליט בית המשפט למנות כמומחה בתחום השיקומי את ד"ר ע' צור (להלן: המומחה השיקומי). המבקשת, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: המבקשת), התנגדה למינוי זה, אך בית המשפט המחוזי דחה את התנגדותה. בקשת רשות ערעור שהגישה לבית משפט זה על דחיית התנגדותה נדחתה אף היא (רע"א 2491/03).

2.        המומחה השיקומי הגיש את חוות דעתו (להלן: חוות הדעת) ונחקר עליה על ידי בא-כוח המבקשת. במהלך החקירה, וכפועל יוצא מתשובות המומחה השיקומי, ביקש בא-כוח המבקשת להפסיק את החקירה ולפסול את חוות דעת המומחה. בסיכומי המבקשת לעניין זה, הועלו מספר טעמים לפסילת חוות הדעת. ראשית, טענה המבקשת כי מחקירת המומחה השיקומי עולה כי הוא בחר שלא לקבל את קביעות המומחה הנוירולוגי כבסיס לחוות דעתו. המומחה השיקומי, כך נטען, השיב בחקירתו כי הוא אינו מקבל את מסקנת המומחה הנוירולוגי לפיה האינטליגנציה הכללית של המשיב לא נפגעה. לאור דברים אלה, טענה המבקשת כי אין מנוס מפסילת חוות הדעת. טעם נוסף לפסילת חוות הדעת, כך נטען, הוא כי המומחה השיקומי נעזר לצורך הכנת חוות דעתו בגורם זר - אדם בשם בן שבת - שהוא ידיד משפחת המשיב. אותו בן שבת תיאר "את בעיותיו היומיומיות [של המשיב] מההיבט ההתנהגותי קוגניטיבי ומוטורי והמצוקות הקיימות במשפחה בגין התנהגותו והקושי להתמודד עם הנכות הקיימת". המומחה השיקומי, כך טענה המשיבה, לא רשם בחוות דעתו את דבריו של המלווה בנפרד, ואף לא ביקש כלל לשמוע את דבריו של המשיב, על אף שבעת הבדיקה היה כבן 13.    

3.        בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' ג'רג'ורה) דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט ציין כי בין המומחה הנוירולוגי לבין המומחית הפסיכיאטרית נתגלעה מחלוקת: בעוד שהראשון העמיד את נכותו של המשיב על 10% בגין הפגיעה הקוגניטיבית וקבע כי האינטליגנציה הכללית של המשיב לא נפגעה, סברה המומחית הפסיכיאטרית כי "קיימת פגיעה בפונקציות האקסקוטיביות של המוח" ומכאן מסקנתה כי יש להגדיל את הנכות ל-20%. לאור המחלוקת המתוארת בין המומחים, קבע בית המשפט כי המומחה השיקומי היה רשאי להציע את צורכי השיקום על פי חוות דעת המומחית הפסיכיאטרית.

           בית המשפט הוסיף וקבע כי מאחר שחקירתו הנגדית של המומחה השיקומי הופסקה בטרם ניתנה לבא-כוח המשיב האפשרות לחקור את המומחה בחקירה חוזרת, לא ניתן להסיק את המסקנות, אותן מבקשת המבקשת להסיק, מתשובות המומחה. עוד נפסק כי מומחה השיקום לא קבע אחוזי נכות שונים מאלה שקבעו המומחים הרפואיים, אלא רק חלק על מסקנה מסוימת של אחד המומחים. לבסוף קבע בית המשפט, כי על אף שרצוי היה שהמומחה השיקומי יציין בחוות דעתו את העובדה שידיד המשפחה היה נוכח בעת הבדיקה ויצטט את דבריו, אין כל פסול בנוכחותו בעת הבדיקה. עוד צויין כי במקרים של פגיעת ראש, אפשר וניתן יהיה להיעזר באנשים אחרים, שאינם בני משפחה, המלווים את הנפגע ומכירים אותו. לאור האמור הגיע בית המשפט למסקנה כי אין מקום לפסול את חוות דעת המומחה השיקומי.

           בשולי הדברים הוסיף בית המשפט וציין כי לא בכל מקרה של סטייה או אי התאמה בין חוות דעת המומחה השיקומי לבין חוות דעת המומחים הרפואיים האחרים, יביא הדבר לפסילת חוות הדעת. במקרים מסוימים, והמקרה הנדון הוא אחד מהם, כך הובהר, ניתן להתעלם מאותם חלקים שחורגים מחוות דעת רפואית מסוימת, ולהתייחס רק לאותם חלקים שתואמים לחלוטין את חוות הדעת הרפואיות המונחות בפני בית המשפט.

4.        המבקשת אינה משלימה עם החלטת בית המשפט המחוזי ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. בבקשתה חוזרת המבקשת על הטענות שהעלתה בפני בית משפט קמא, וסבורה כי בנסיבות העניין, משבחר המומחה השיקומי שלא לקבל את קביעות הנוירולוג, שומה היה על בית המשפט לפסול את חוות דעתו. המשיב מצידו מדגיש כי אין מקום להתערב בהחלטת ביניים, וסומך ידיו על הטעמים שפורטו בהרחבה בהחלטה.

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין כל הצדקה ליתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט נימק היטב את החלטתו, בציינו, בין השאר, כי המומחה השיקומי לא התבסס בחוות דעתו על אחוזי נכות שונים מאלה שנקבעו על ידי המומחים הרפואיים; כי הסתירה היחידה שמתעוררת בין חוות דעת המומחה השיקומי לבין חוות דעת המומחה הנוירולוגי נוגעת לפגיעה באינטליגנציה של המשיב, עניין בו קיימת התאמה לחוות דעת המומחית הפסיכיאטרית, שמצאה פגיעה ביכולותיו הלימודיות של המשיב; כי לא הוכח, בנסיבות העניין, פסול בנוכחות המלווה הזר בעת בדיקת המשיב; וכי קיים קושי להסיק מסקנות מתשובות המומחה השיקומי בשל קטיעת חקירתו באיבה. אכן, בנסיבות אלה בוודאי שאין כל הצדקה לפסול את חוות הדעת כולה. חזקה על בית המשפט המחוזי כי ידע להתעלם מאותם חלקים בחוות הדעת המעוררים קושי, אם ימצא כאלה. חשוב לזכור כי ההערכה הסופית בעניין תפקודו של הנפגע מסורה תמיד בידי בית המשפט ולא בידי המומחה.    

           הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך של 15,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"א בתמוז תשס"ה (28.7.05).

                                                                                                   ש ו פ ט 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: